טוב, אז מוגנות היא מניעה של פגיעות.

אבל מה נכנס בהגדרה של פגיעות?

אז פגיעות, כמו שאנחנו נוטים לחשוב עליהן בפשטות, כוללות נגיעה בילד באזורים הפרטיים שלו. 

ועל ההגדרה הפשטנית הזו אפשר לשאול שלש שאלות:

א. מה נכנס בהגדרה אזורים פרטיים?

ב. האם כל נגיעה באזורים פרטיים היא פגיעה?

ג. האם רק נגיעה באזורים פרטיים היא פגיעה?

אז לפי הסדר:

א. מה נכנס בהגדרה אזורים פרטיים?

פעם הגדרנו את האזורים הפרטיים כ״גבולות בגד הים״. מאז שהבנות שלנו צנועות בים ובבריכה יותר מאשר בבית הספר, נאלצנו למצוא הגדרה אחר

בתוכניות שנועדו להעברה בכיתות זה יותר מסובך והתייגענו הרבה על הגדרה, אבל בבית, כאמא, זה הרבה יותר פשוט.

קל לסמן עם הילדים את האזורים המכוסים בהלבשה תחתונה כאזורים פרטיים, ולשיים איתם כינויים אישיים-משפחתיים שיקלו עליהם את ההתנהלות השוטפת.

הכי כיף לעשות את זה תוך כדי מקלחת. אחרי שסיימת ללמד אותם כתף ושכמה, בוהן ואגודל, עצם הבריח וגומץ (מי יודעת מה זה?) אפשר בפשטות ובטבעיות ללמד אותם על אזורים פרטיים. וגם ללמד אותם שאסור לאף אחד לגעת בהם.

כך חינוך בסיסי מאד למוגנות עובר לילדים דרך הקשר חיובי, ובלי לספר להם על ״אנשים רעים שרוצים לעשות דברים רעים כלשהם״. פשוט חלק מהחיים הטבעיים.

חשוב: לא כדאי להשתמש במונח ״אזורים מכוסים״ כיון שישנם אזורים רבים בגוף שהם מכוסים אך נגיעה בהם אינה פגיעה, ואנו נוגעים בהם ללא בעיה, כמו כתף. מונח כזה עלול לבלבל את הילדים.

ב. האם כל נגיעה באזורים פרטיים היא פגיעה?

לא כל 

טיפול של ההורים בילד לצרכי הגיינה ורפואה הוא מותר, מומלץ והכרחי כמובן.

טיפול רפואי שנעשה בנוכחות ההורים, תוך תיווך לילד ועידוד שלו להביע אי נוחות.

משחק אינטימי הדדי בין שני ילדים, שאין ביניהם פער משמעותי בגיל או במאפיין אחר, ולא נעשה תוך כדי כפיה, איום או מניפולציה – אינו פגיעה.

חשוב – יש להפסיק את המשחק באופן ענייני וברור, ולא לאפשר משחקים כאלה. אך הוא אינו נחשב פגיעה.

ג. האם רק נגיעה באזורים פרטיים היא פגיעה?

לא רק.

גם חשיפה של ילד לתכנים פוגעניים במובהק נחשבת פגיעה.

חשיפה כזו יכולה להיות בדיבור, תמונה, הסרטה או הדגמה. 

חשוב לדעת שאם קרתה חשיפה כזו – יש להתיחס לכך בחומרה, ולא לבטל את הדבר ב״בסך הכל הוא ראה, לא עשו לו באמת שום דבר״.

ולפנות להתיעצות.