שבוע טוב,

תודה רבה לכל מי שהגיבה ופרגנה על הפוסט הקודם.
עומס בין הזמנים לא איפשר לי לענות לכולן, אבל קראתי בתשומת לב כל תגובה, ושמחתי.

שבוע אחרון לבין הזמנים, שבועיים אחרונים לחופש, זמן טוב לדבר על הסכנות.
לגזור ולשמור גם לשנה הבאה.

בחופש יש לנו סכנות משני סוגים:

הסכנה הראשונה היא מבנית.
עצם השבירה של המסגרת ושל הכללים – מייצרת רפיון בכללים אחרים.
שעות השינה מתפוגגות, הרגלי התזונה מתפוררים, צורות הבילוי משתנות, ויחד איתם כל כללי המשמעת, המוגנות והבטיחות הופכים קשים יותר ליישום.

כי אם פתאום הולכים לישון ב11 בלילה, אולי מותר גם ללכת עם בני הדודים לרפת של היישוב בלי לבקש רשות?
ואם אוכלים ביום אחד גם ארטיק, גם פיצה וגם מרשמלו מהמנגל, אולי מותר גם להענות למשחק הדגדוגים הנעים שמציעים לי?
ואם פתאום מותר לרכב על אופניים למרות שכל השנה אסור, אולי מותר גם לעשות דברים אחרים שהם ״לא צנועים״?

יובהר כי הפתרון לא עובר בביטול החופשות המשפחתיות או באכילת נבטים וחסה בנופש, או בהמנעות מאופניים (רק בבקשה, לא באמצע עיר, גם אם היא לא העיר שלכן). הפתרון עובר בשמירה על כללים מסויימים, במקביל לרפיון באחרים, ובתיווך לילדים של ההבדל בין הכללים השונים.

הסכנה השניה היא קונקרטית.
סכנת טביעה בים או בבריכה, סכנת התייבשות במסלול טיולים, סכנת פגיעה בעקבות שינוי הרכב הנוכחים בבית בעקבות בין הזמנים או יציאה לנופש משפחתי מרובה משתתפים.

יובהר כי הפתרון לא עובר בלהשאיר את הבחורים בישיבות, בלא ללכת לים או לבריכה או בלבטל את הנופש המשפחתי (אותו אולי צריך לבטל מסיבות אחרות, כמה תלונות…).

עוד יובהר כי בחורי הישיבות אינם מפלצות, ואני לא הופכת אותם לכאלה. בחורי ישראל הם טובים, ישרים ומפלאים. ועדין בבין הזמנים יש זמינות גבוהה יותר של פגיעות בתוך המשפחה.

מה הפתרון?
הפתרון נע על הציר שבין השגחה לחוסן, וחשוב מאד לשמור על ההתאמה לגיל לאורך הציר. מתחיל בהשגחה בשבע עיניים, עובר דרך השגחה בשתי עיניים, ובניה של חוסן באופן הדרגתי עד שאפשר לסמול עליהם שישמרו על עצמם.

להשאיר ילד קטן בלי השגחה בטענה ש״הכי חשוב לפתח חוסן״ זו הזנחה.
להשגיח על נער בוגר בטענה ש״צריך לשמור שלא יקרה לו כלום״ זה חסר תועלת, ואפילו מזיק.
רמת ההשגחה והצורה שלה צריכות להיות תואמות לגיל.

ילד בן שלש צריך להיות תחת מבט עין של מבוגר אחראי כל הזמן, לאורך כל היום.

ילד בן 9 יכול לשחק עם חבורת בני דודים בנופש המשפחתי, ולא צריך שמבוגר ישב בידיים שלובות ויתבונן בהם. אבל הם צריכים לשחק במרחב ציבורי שמבוגרים עוברים בו. וההורים שלהם צריכים לדעת איפה הם ומה הם עושים, ולהיות נוכחים בשטח. אל תלכו לנוח ותשאירו ילדים משוטטים במשך שעות ארוכות, במיוחד לא בשבת אחה״צ.

ילדה בת 17 יכולה לנסוע לטיול עם קבוצת חברות, ולשהות איתן במשך כמה שעות ללא השגחה. ההורים צריכים להיות מעורבים במסלול, בדרכי ההגעה והחזרה, בבטיחות ובמקורות המימון כמובן.

למרות כל מה שכתבנו בפוסט הקודם, השילוב המדוקדק הזה שבין השגחה ליצירת חוסן הוא הוא העבודה האמיתית והקשה של בין הזמנים, ושל גידול ילדים באופן כללי.

ישמור אלוקים את הילדים שלנו,
שרי.

__
זה היה חלק מהתוכן בקבוצת מה שבטוח
פוסטים חיוביים, קלילים ומעוררי מחשבה על הורות ומוגנות, מאת שרי ברלינסקי, פסיכולוגית קלינית.
להצטרפות לקבוצה: