מוגנות ברשת ללא רשת

זה קרה בזמן אחד הסגרים בקורונה. הטלפון צלצל, בדיוק כשהיתי עם מטאטא ביד אחת ומרית ביד השניה.

קצת על רגשות אשמה

״אבל אמרתי לו בפירוש״ כותבת לי אמא ״אמרתי לו שאם קורה לו משהו רע שיבוא לספר לי. אמרתי לו שהוא חייב לספר. והוא לא בא״.

זה – בחיים לא יקרה

מה הדבר שאת אומרת עליו: זה – בחיים לא יקרה?

משהו כזה, שהוא מחוץ לטווח הדמיון, שלא משנה מה יקרה – אין מצב שאת עושה אותו.

הדבר שלי היה הרצאות נטולות קהל.

יש אנשים רעים בעולם?

״מה? אני צריכה לפרט לילדים שלי? שיש אנשים רעים בעולם שרוצים לפגוע בהם? ועל נגיעות בכל מיני מקומות בגוף?״ התשובה היא חד משמעית לא!

ככלל, אני לא מאמינה בהפחדה כחלק מחינוך למוגנות.
הפחדה כחלק מחינוך ומניעת סכנה יכולה להתבצע כאשר מתקיימים שלשה תנאים:
א. הסכנה מוחשית וברורה
ב. יש התנהגות פשוטה, קלה וברורה שמונעת את הסכנה בוודאות, או בסבירות גבוהה.
ג. הדבר המסוכן לא נעשה בידי אדם, ובמזיד.

דוגמה: דריסה
א. הסכנה מאד ברורה – רכב שפוגע באדם.
ב. יש התנהגות מאד פשוטה שבסבירות גבוהה מונעת את הסכנה – כללי זהירות בדרכים.
ג. הדבר המסוכן אמנם נעשה בידי אדם, אך לא במזיד.

פגיעה לא עונה על אף אחד מהתנאים הנ״ל.
הסכנה לא ברורה לילדים, אין התנהגות ברורה וחד משמעית שתמנע אותה, והיא נעשית בידי אדם ובמזיד.

ֿלכן הפחדה פשוט לא אמורה להיות חלק מתוכנית הלימודים בענין הזה.

בנוסף, מכיון שאי אפשר לאפיין פוגע על פי מראה חיצוני, ולהזהיר ילדים רק מאנשים שיש להם כתר של פוגע, אנחנו בעצם נזהיר את הילדים מסכנה שנמצאת בכל מקום, בכל זמן ועם כל אחד.

זה בלתי אפשרי לגדול בבטחה ככה.

מה כן? הנה ליבת המוגנות לתפיסתי:

אנחנו לא מלמדים את הילדים להזהר מאנשים, אנחנו מלמדים את הילדים להזהר ממעשים.

כל הפוקוס שלנו בחינוך למוגנות עובר מ״יש אנשים רעים בעולם״ ל״יש מעשים שאסור לאף אחד לעשות״ או ״המעשה הזה לא מתאים בהקשר הזה״.

גדלי אותם בנחת, או לפחות תנסי,
שרי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מיד תוכלי לצפות
בפרק במתנה
מתוך הקורס ״מה שבטוח״
מיד תוכלי לצפות
בפרק במתנה
מתוך הקורס ״מה שבטוח״

הצפיה לנשים בלבד